עיר עז לנו ישועה ישית. אפשר השכינה שהיתה בתוקף הדין וז"ש עיר כינוי לשכינה עז לנ"ו גימטריא אלהים. כלומר דין חזק. ישועה ישית היא ה"א אחרונה יצטרף יהו ש"ע מא"א וזה רמז ישועה ישית ויתמתקו הדינין: יצר סמוך תצור שלום. אפשר לרמוז במ"ש המקובלים שהאותיות אשר במילוי יצר יוד צדי ריש ס"ת שדי ואותיות שניות הוא אות יוד במילוי והמכוין בזה שומר הברית ובטל הרהורים רעים של היצר. וז"ש יצר סמוך מה שהוא סמוך ליצר דהיינו מילויו שהוא יוד שדי. ותיבת סמוך הוא אותיות כמוס. תצור שלום זה שומר היסוד מהיצר. ובוא וראה מפלאות תמים דעים כי יצר המחטיא מילוי תיבה זו מציל. וגם רמוז בתיבת סמוך. ס"מ שהוא היצה"ר הנה אצלו כ"ו שם המיוחד להגין. א"נ אפשר יצר סמוך ולהנצל תצור שלום תשמור מדת השלום דעל ידי השלום מתבטלים הקטיגורים שלום גימטריא עשו כי יתבטל. ועשה היצה"ר טוב כי בך בטוח היצה"ר שתעשנו טוב כמשז"ל וכת הקודמין פירשו ואליך תשוקתו שתעשהו טוב. א"נ זה עצמו בסגנון אחר במה שפירשנו בעניותנו אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. כי הנה יש דברים לבטל היצה"ר כמו יראת ה' ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד בזה מבטל יצה"ר. וכן ענוה אמיתית אין יצה"ר שולט בו. אך אלו וכיוצא מועילים לבטל היצה"ר. אבל לעשות היצה"ר טוב לא אפשר אלא בתורה וז"ש אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין לו ליצה"ר תבלין להכשירו כמו שתבלין מכשירין התבשיל וז"ש יצר סמוך. ולהנצל תצור שלום שהיא התורה שלום שתעשה היצה"ר טוב על ידי התורה כי בך בטוח היצה"ר שתתקנהו על ידי התורה: כי השח יושבי מרום וכו'. אפשר דידוע דבתחילה מפיל שר האומה למעלה בשמים ואח"כ נופלת האומה אשר תחת השר ההוא וכמו שאמר הכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום וכו' וז"ש כי השח יושבי מרום הם השרים העליונים אשר במרום אשר האומה אשר בארץ תחת רשותם וממילא קריה נשגבה ישפילנה וכו': ארח לצדיק משרים ישר מעגל צדיק תפלס. אפשר במ"ש פ' כסוי הדם יכול יגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם למדנו דמשרים הוא כינוי לענוה ואמרו כל המעביר על מדותיו מעבירי' לו על פשעיו ואמרו הואיל ולא מוקים במיליה וכו' וז"ש ארח לצדיק הדרך למי שהוא צדיק להתנהג בענוה וז"ש משרים ואז ישר הקב"ה מעגל צדיק תפלס תשקול דרכיו דלא מוקים אמיליה וכן יעשה לו להעביר על חטאתיו: אף ארח משפטיך. שאתה מיסרנו בגליות על עונותינו. ה' מדת רחמיך קוינוך שתעשה לכבוד שכינתך וז"ש לשמך ולזכרך דידוע דהשכינה נקראת שם: כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וכו'. שמעתי משם הרב המובהק מהר"ר יהודה הכהן ז"ל אחד מרבני ירושלם הקדמונים במה שאמרו בערכין דף ט"ו דנענשו המרגלים על שהוציאו דיבת הארץ ממש ואמרו המוציא שם רע על האבנים כך ק"ו למוציא ש"ר על חבירו וז"ש כי כאשר משפטך לארץ כאשר ראינו משפטיך במרגלים בעבור הארץ שהוציאו דיבה על עצים ואבנים ונענשו אז צדק למדו יושבי תבל שיש ק"ו אם על עצים ואבנים נתחייבו ק"ו על חבירו. והשתא קאמר הנביא התינח השתא דיש לנו ממי ללמוד. אבל כל אחד מהמרגלים יוחן רשע על דיבת עצים ואבנים דלא ידע זה ולכן בארץ נכוחות יעול ודיברו על הארץ עצים ואבנים דלא ס"ד דיש עונש. לז"א ובל יראה גאות ה' הרי אמרו כי חזק הוא ממנו אפי' בעה"ב וכו' במ"ש שם בערכין ועל זה נתחייבו. אך הכתוב מודיענו דהוציאו דיבה על עצים ואבנים והם חייבים ואהניא לדורות הבאים. אבל הם עצמם היה מקום ללמד זכות דאכתי לא שמיע להו אבל דא עקא שאמרו כי חזק וכו' ובל יראה גאות ה'. ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה היה מפרש במ"ש לא חרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה והיינו דקאמר כי כאשר משפטיך לארץ הידועה זו ירושלם על שלא עשו פשרה. צדק שהיא הפשרה כמשז"ל למדו יושבי תבל דצריך לעשות פשרה ואמר נביא א"כ יוחן רשע יושב ירושלם בל למד צדק דעדיין לא ידע חומר הפשרה אטו בארץ נכוחות מי שהוא דן דין תורה יעול אני מחשיבו כעושה עול. והשיב ובל יראה גאות ה' הרי היה להם עונות חמורים ע"ז ג"ע ש"ד ולזה נענשו. אך הכתוב מודיענו שגם מי שעושה הכל דין תורה ואינו רוצה בפשרה נענש גם כן. ואני הדל נ"ל במ"ש רז"ל אשר לא תגלה ערותך עליו שהקפיד על בזיון אבנים ומשם נלמוד ק"ו שלא לבזות חבירו העשוי בצלם אלהים וכמו שפירש"י בסוף פ' יתרו. וז"ש כאשר משפטיך לארץ שכתבת בתורה אשר לא תגלה ערותך שהקפיד הכתוב על האבנים שלא לבזותן אף שאינו מכוין. אז צדק למדו יושבי תבל ק"ו שלא לבזות חבירו. אמנם יש לשאול מי שלא למד ולא הבין יוחן אם מבזה את חבירו. לז"א ובל יראה גאות ה' אינו רואה שהוא בצלם אלהים והיה צריך לדעת מעצמו שאסור לבזותו: ה' בצר פקדוך צקון לחש וכו' כמו הרה וכו'. פירש הרב מהר"א הכהן ז"ל בעל שבט מוסר. דאמרו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה ועל זה ל"ן במדב"ר ה' בצר פקדוך אחר שבאה הצרה ויהי הם מריקים כמה תפלות מוסרך למו אחר שכבר היסורין להם וזה דומה לאשה הרה שאינה צועקת עד שבאו לה החבלים ואין גם אחד ישים אל לבו להקדים תפלה לצרה עכ"ד ואפ"ל קצת בסגנון אחר במה שראיתי להרב מהר"ר יוסף פייאמיטה ז"ל בדרשותיו כ"י שהוכיח דצר הוא קטן מצרה והביא ראיות לזה. וז"ש ה' בצר שהוא צער קטן פקדוך פקידה דעלמא. ואם יש להם צרה שהיא גדולה אז צקון לחש מוסרך למו. והוא כמו ההרה דלפי שעור החבלים שיש לה היא צועקת. ושמעתי מהחכם השלם הישיש ספרא רבא כמה"ר רפאל טריביס ז"ל שפירש דכשישראל הם בצרה ח"ו בין כלל בין פרט צריך לפשפש על מה באה הצרה ויתודה וישוב ואח"כ יתפלל אבל להתפלל בלאו הכי אינו כלום וז"ש ה' בצר פקדוך כשהם בצרה פקדוך ומרבים בתפלה צקון לחש מוסרך כל התפלות הם על היסורין ואינם נותנים לב לחטאתם והוי כמו הרה שצועקת בחבליה ואינה נותנת לב להתפלל אל ה' רק צועקת בכאב שיש לה כן היינו מפניך ה' צועקים על היסורים על הכאב מבלי חיפוש וידוי ותשובה. ועוד אמר משם חמיו החכם השלם כמהר"ר זבולון הכהן זלה"ה במשז"ל כל מי שנאמר קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו וה"ה הכא כמו הרה תקריב הוא בלי זמנה. והנה אנחנו סובלים חבלי משיח ועדיין לא בא ונשאר הצער של החבלים דומה לאשה הרה דיש לה חבלים קודם זמנה שהוא נפל דאז תחיל תזעק בחבליה שלא יש כי אם החבלים והילד איננו וזה צער גדול וז"ש כמו הרה תקריב שלא בזמנה וידעה שהוא נפל תחיל תזעק בחבליה שהחבלים נשארו ואין ולד שהוא צער עצום כן היינו מפניך חבלי משיח ומשיח אין:
